|
|
 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהגים לפני כניסת החג |
 |
קמחא דפסחא
מנהג איסוף מזון וכסף עבור העניים לקראת חג הפסח, על מנת שיחגגו את החג כהלכה.
הגעלת כלים
לפני החג נוהגים להכין, לנקות ולהכשיר את הכלים לקראת הפסח, כדי שלא יהיה חשש שדבק בהם חמץ. יש הנוהגים לקנות כלים חדשים לפסח או להשתמש במערכת כלים נוספת, ויש המכשירים את הכלים הרגילים לפסח, בתהליך הנקרא "הגעלת כלים". ההגעלה מתבצעת בדרך כלל באמצעות הטבלת הכלים במים רותחים, כדי להסיר מהם את טעם מאכלי החמץ שבושלו או שנאכלו בהם. כלים שמשתמשים בהם ללא מים יש להגעיל באמצעות ליבון - חימום הכלי ישירות. כלים מסוימים, כגון כלי חרס, לא ניתן להכשיר לפסח.
בדיקת חמץ וביעור חמץ
חמץ הוא כל קמח או מאפה העשוי מבצק שהחמיץ ותפח. מכיוון שבפסח אסור לחמץ להימצא או להיראות, נוהגים לערוך בליל י"ד בניסן, בלילה שלפני ערב החג, בדיקת חמץ, כדי לוודא שהבית נקי ולא נותרו בו מוצרים שיש בהם שאור או חמץ.
כדי לא לברך ברכה לבטלה, נהוג להניח פתיתי חמץ לפני בדיקת החמץ במקומות שונים בדירה, כדי שהבודק ימצא אותם גם אם שאר הבית נקי מחמץ. יש הנוהגים להשתמש בנוצה ונר או בפנס לחיפוש הפירורים. את החמץ שנאסף צוררים בצרור, ולמחרת בבוקר עורכים ביעור חמץ ושורפים אותו.
מכירת חמץ
על פי הנוהג, בתי עסק גדולים ואנשים פרטיים שאין באפשרותם להשמיד את כל החמץ שברשותם לפני הפסח, יכולים למכור את החמץ לגוי, שאינו מחויב במצווה. הליך זה, שהיה נהוג כבר בתקופת התלמוד, נעשה כיום בעיקר בסיועה של הרבנות, ונקרא "מכירת חמץ". בסוף החג, אם לא שילם הגוי עדיין את חובו, מוחזר החמץ לבעליו.
שבת הגדול
השבת הסמוכה לפסח נקראת השבת הגדול, כנראה על שם ההפטרה "וערבה לה' מנחת יהודה" שקוראים באותה שבת. במהלך השבת נהוג לדרוש בציבור ולקרוא חלק מן ההגדה כהכנה לפסח. |
|
|
| מנהגי ערב החג |
|
ליל הסדר
ליל הסדר מתקיים בלילה הראשון של החג, זכר לליל השימורים ביציאת מצרים. בליל הסדר עורכים את שולחן הסדר, מניחים את קערת הסדר לפני עורך הסדר, והמשפחה מסבה סביב השולחן הערוך ומספרת את סיפור יציאת בני ישראל ממצרים - מעבדות לחירות.
קערת הסדר
משמשת כתשמיש קדושה וזוכה לעיצובים אמנותיים, עליה מונחים מספר פריטים סמליים:
זרוע - עצם צלויה, זכר לקורבן הפסח "שאינו נאכל אלא צלי".
ביצה - זכר לקורבן חגיגה שהוקרב בעת העלייה לרגל בשלושת הרגלים. כמו הביצה שמתבשלת ומתקשה כך ישראל, "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
מרור - חסה וחזרת המסמלות את הטעם המר של תקופת העבדות במצרים.
חרוסת - בליל של פירות כתושים ומתובלים סמל לטיט בו בנו אבותינו במצרים.
כרפס - עלה סלרי או תפוח אדמה שמטבילים במי מלח.
שלוש מצות - אחת לאכילת מצה של מצווה, אחת ל"כורך" עם מרור, ואחת לאפיקומן. לאחר שבוצעים את המצה האמצעית לאפיקומן, עדיין יש שתיים שלמות כ"לחם המשנה", זכר למנה הכפולה של המן שאכלו בני ישראל ביום השישי במדבר.
כוס של אליהו הנביא
בליל הסדר נוהגים להעמיד כוס מיוחדת לאליהו הנביא, המבקר על פי ההגדה בכל בית יהודי בו עורכים את הסדר.
הגדה של פסח
קובץ מדרשי חז"ל, קטעים מן המקרא, ברכות מזמורים ושירים שנערכו כדי לספר ביציאת מצרים בליל הסדר. ההגדה החלה להתעצב בתקופת המשנה לאחר חורבן בית שני. המתכונת המוכרת לנו היום התעצבה כנראה בתקופת הגאונים (מאה שביעית לספירה והלאה).
קריאה בהגדה של פסח
בכדי שנוכל לספר ביציאת מצרים בליל הסדר, תיקנו חז"ל נוסח קבוע של "הגדה". ההגדה היא לקט הכולל תיאור של יציאת מצרים, פרקים מן המקרא, פרקי מדרש, הלכה ותפילות. ההגדה קיבלה את שמה, ככל הנראה על שם הפסוק: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' ליציאתי ממצרים" (שמות י"ג ח').
בתחילת ההגדה מזמינים את מי שאין לו אפשרות לעשות את הסדר בעצמו, שיבוא ויאכל עמנו. בהמשך שואלים הבנים "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות...", וכתשובה לכך מתחילים לספר את סיפור יציאת מצרים.
מסובים לשולחן
במהלך ליל הסדר יושבים האורחים ישיבה נוחה על כר או על כיסא מרופד כדרכם של בני חורין.
שתיית ארבע כוסות
מנהג שתיית היין בעת הסעודה החל בימי קדם: לפני סעודת השבת והחג היו נוהגים לשתות יין כדי לעורר את תאוות האכילה, במהלך הארוחה היו נוהגים לשתות מעט יין, ועיקר שתיית היין הייתה לאחר הסעודה. בליל הפסח הוסיפו כוס רביעית לשם אמירת הלל.
שתיית ארבע כוסות במהלך הסדר היא גם סמל לארבע גאולות שנזכרו במקרא: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי (שמות ו', ו'-ז').
אכילת מצות
מנהג זה הוא לזכר בצקם של אבותינו שלא הספיק להחמיץ בשעת יציאת מצרים. מצווה על כל אחד ואחד לאכול בלילה הראשון של פסח "כזית" מצה. בשאר ימי החג אכילת מצה היא רשות.
אכילת מרור
בליל הסדר אוכלים מרור כדי לזכור כיצד מיררו המצרים את חיי אבותינו.
אפיקומן
המחצית הגדולה של המצה האמצעית משלוש מצות צלחת הסדר. המילה אפיקומן באה מיוונית ופירושה כינוי לדברי מתיקה. לאחר בציעת המצה מחביאים את האפיקומן כזכר לצידה שצררו בני ישראל בצאתם ממצרים, והילדים מנסים לגנוב את האפיקומן ודורשים תמורתו מתנה. יש גם המניחים את האפיקומן על הכתף להמחיש את זכר יציאת מצרים.
פתיחת הדלת לאליהו הנביא
במהלך ליל הסדר נוהגים פתוח את הדלת לאליהו הנביא. מקורו של מנהג זה לא ידוע. יש האומרים שהוא מסמל את שאיפת העם לחירות וגאולה וסיבה נוספת היא לעורר את סקרנותם של התינוקות, שמתוך ציפייה לנביא לא יירדמו. בעת שפותחים את הדלת מתפללים תפילה קצרה שנפתחת במילים: "שפוך חמתך על הגויים"- דברי זעם הלקוחים מן המקרא. |
|
|
| מנהגי המימונה |
|
| המימונה הוא חג עממי של קהילות צפון אפריקה הנחגג במוצאי החג השני של פסח. מקור שם החג אינו ידוע, אך ייתכן שהוא מציין את שמו של הרב מיימון, אביו של הרמב"ם, שנפטר ביום זה. המימונה נחשבת ליום חג שבו מקבלים אורחים, ומכבדים אותם בדברי מאכל שונים, לאחר שבימי הפסח אכל כל איש בביתו הוא. המימונה מציינת גם את יום "אסרו חג" - יום החול הראשון שלאחר הפסח, שבו נהוג שלא להתענות, ולהרבות באכילה ובשתייה. |
|
|
| מנהגים במהלך החג |
|
שיר השירים
נהוג לקרוא את מגילת שיר השירים בשבת החלה בשבוע של פסח.
סדר שני
בחו"ל נהוג לחגוג סדר שני בלילה השני של פסח, כחלק ממנהג "יום טוב שני של גלויות", הנהוג בכל שלושת הרגלים.
חול המועד
ימי חול המועד הם ימים שבין חג לחול, ולכן מקובל ללבוש בהם בגדי חג ולאכול סעודות חגיגיות. נהוג לא להניח תפילין בימים אלה, וכמו כן לא לכבס בגדים ולא להסתפר. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
